דניאל סמית בת ה-4 ואמה, סינדי, נסעו מסביב לעולם בכדי למצוא טיפול רפואי שיעזור לילדה הצעירה ללכת.

דני נולדה עם שדרה שסועה (Spina Bifida), מום מולד המתבטא בפגם בעמוד השדרה, שבו חוליה אחת או יותר לא נוצרת בצורה שלמה ותקינה ומשאירה רווח או סדק שגורם נזק למערכת העצבים המרכזית. דני סבלה מהסוג החמור ביותר של שדרה שסועה הקרוי  Myelomeningocele, שבו חוט השדרה פורץ מחוץ לעמוד השדרה דרך הפגם שבחוליה, נלכד באזור הפריצה וניזוק.

לאחר הלידה, מומלץ בדרך כלל לבצע ניתוח לתיקון הנזק בגיל צעיר. במקרה של דני היא נותרה משותקת חלקית. היא עדיין לא מסוגלת ללכת ללא עזרה.

בחודש מרץ 2010 הילדה ערכה מסע בן 29 שעות לסין לשם קבלת טיפול בתאי גזע מדם טבורי מתורם זר. היא שבה לביתה מספר ימים לאחר מכן, ללא קבלת הטיפול.

"מבדיקות דם שדניאל ערכה, נודע לנו שסוג הדם שלה הוא RH שלילי", סיפרה סינדי. "הודיעו לי שדניאל לא תוכל לקבל תאי גזע מדם טבורי בשל סוג הדם השלילי שלה".

במשך שהותה של דני בסין היא קיבלה בכל אופן תאי גזע מזנכימליים (תאי גזע בוגרים המופקים מדגימת מוח עצם).
"לא רצינו את התאים המזנכימליים, מכיוון שהם לא מעודדים יצירה של תאי עצב", הסבירה סינדי. "היה מחסום של השפה ובנוסף, כאשר הרופאים התחילו לתת לדניאל את התאים, לא ידעתי אודותם הרבה. הם עוזרים בגדילה של עצם, סחוס ושריר".

היא קיבלה שתי מנות של תאים מזנכימליים וכן טיפול פיזיותרפי פעמיים ביום, טיפול בגלי הלם ואקופנטורה. "טיפולי הפיזיותרפיה שהיא קיבלה שם היו נהדרים, וזה כמעט היה שווה את המסע. המשכנו בטיפולים גם לאחר ששבנו הביתה", סיפרה האמא של דניאל.

המסע לא עצר את משפחת סמית מלחפש עזרה אחרת. נמצא רופא במקסיקו שהיה מסוגל להשתמש בתאי הגזע מהדם הטבורי של דניאל, שהמשפחה שמרה לאחר לידתה.

המשפחה קיבלו את הבשורה, כי מכון לרפואה רגנרטיבית בטיחואנה הסכים לקבל את דניאל לטיפול.
שבועיים לאחר מכן, הם קיבלו שיחת טלפון שבה הודיעו להם כי בית החולים לא יאפשר לבצע את הטיפול וכי הם לא יוכלו להגיע.

בזמן שהמשפחה המשיכו לחפש וללחוץ שבתם תקבל את הטיפול, נמשכה השגרה של טיפולי הפיזיותרפיה שלמדו בסין וניתן היה להבחין בתחילת שיפור במצבה של דניאל.

לאחר כחודשיים עד שלושה חודשים, היה ברור כי השרירים ברגליה של דני מתחזקים והיא הייתה מסוגלת לעמוד בעצמה למשך כ-20 שניות, ולצעוד בעודה אוחזת בידיה של הוריה, במקום להיעזר בהליכון שלה.

"אני יודעת שזה לא נשמע כדבר גדול", אמרה סינדי. "אבל זה היה מאוד מרגש עבורנו".

דר' לופז, יחד עם המכון לרפואה רגנרטיבית, פנו להנהלת בית החולים במטרה להילחם על המקרה של דניאל. לבסוף, נאמר למשפחת סמית כי בתם תוכל לקבל את הטיפול.

דם חבל הטבור של דניאל נבדק ונמצאו בו תאים חיים. המנה הועברה לד"ר לופז לביצוע הטיפול. הם נסעו לסן דיאגו ושם הם נאספו ועברו את הגבול לבית החולים. דניאל קיבלה את תאי הגזע מהדם הטבורי שלה. 70% הוכנסו לעמוד השדרה שלה, ויתר ה-30% הוזרקו לגופה דרך הווריד.

ביום שלמחרת הילדה שוחררה מבית החולים. יום לאחר מכן המשפחה עלתה על הטיסה חזרה לביתה באילינוי.

דניאל היא מקרה המבחן (case study) של ד"ר לופז ועמיתיו הרופאים – ד"ר רומרו, ד"ר ריס וד"ר פרז. הם מקווים לפתוח תוכנית בבית החולים עבור ילדים הסובלים משדרה שסועה. הרופאים יעקבו אחר ההתקדמות של דניאל במהלך השנה הקרובה. הם מצפים לראות תוצאות לאחר שלושה עד שישה חודשים מהטיפול, אולם שיפורים במצבה של דניאל עשויים להמשיך ולהתרחש עד שנה לאחר ההליך. "היא מרגישה טוב יותר", אמרה סינדי. "היא מראה את העצמאות שלה ונראה כי היא מרגישה טוב".

במקום חמישה טיפולים שדניאל הייתה אמורה לקבל בסין (מתרומת דם טבורי), משפחת סמית תצטרך להישען על טיפול אחד בלבד, בשל השימוש שנעשה במנת הדם הטבורי העצמית של דניאל. "אם היא תלך, אך תזדקק לטיפולים נוספים, אנו נחפש עבורה תרומה של תאי גזע", אמרה סינדי. "אני מקווה שמכיוון שנעשה שימוש בתאי הגזע שלה, היא תהנה מכל היתרונות וגופה לא ידחה את התאים".

בינתיים הם ימשיכו בטיפולי הפיזיותרפיה ובמעקב אחר התקדמות של דנחאך, בתקווה שתוכל ללכת בעצמה בתוך שנה.

לכתבה המלאה Long road to reality