סוניה ווטסון לא הלכה מאז התאונה המחרידה שהותירה אותה משותקת בארבעת גפיה, אולם היא עדיין חולמת לצאת מכסא הגלגלים שלה. בקרוב, חלומותיה ישאו אותה לקצה השני של העולם במקום בו תעבור השתלת תאי גזע.

"אני עושה זאת מכיוון שהרופאים אמרו לי שלעולם לא אוכל ללכת שוב ואני לא מאמינה שזה נכון", אומרת הצעירה בת ה- 25. "כאן (בארה"ב) אינני יכולה לקבל טיפול בתאי גזע".

ווטסון הייתה בת 17 כאשר הסיעה את סבתא שלה לביקור אצל רופא עיניים יום אחד לפני 9 שנים, כאשר, כך היא טוענת, חלק פגום במערכת בקרת המהירות במכוניתה גרם לה לאבד שליטה ולהתהפך מספר פעמים. היא נותרה עם צוואר שבור. סבתא שלה נהרגה בתאונה.

ווטסון תבעה את חברת הביטוח אך עדיין לא קיבלה מהם כספים. אולם זה לא הדבר אשר יעצור אותה. היא ומשפחתה עבדו קשה וכן הקהילה עוזרת לה בגיוס כספים בכדי שתוכל לנסוע לסין, שם היא מקווה כי השתלת תאי גזע מדם טבורי תאפשר לה ללכת שוב.

ווטסון הגיעה לבית חולים קינגדאו כאשר ערכה מחקר באינטרנט אודות הטיפולים האפשריים.
קינגדאו שייך לחברת בייק ביוטכנולוגיה, חברה סינית אשר מפרסמת באתר האינטרנט שלה כי היא עושה שימוש בטיפולים באמצעות תאי גזע משנת 2001 בלמעלה מ- 3000 חולים עם מצבים שונים החל מאוטיזם ועד לאלצהיימר. החברה טוענת כי 70% עד 80% מהחולים מרוצים מהתוצאות, עם תוצאות טובות ביותר בחמישה מצבים, ובהם פגיעה בחוט שדרה.

"טיפול זה יותר מוכר להם והם עשו זאת עם חולים אחרים אשר היו משותקים", אומרת ווטסון. "הם נתנו לי סיכוי של 88% ללכת שוב".
ווטסון טוענת כי דברה עם עוד 3 אמריקאים משותקים אשר עברו את הטיפול, שניים מהם יכלו ללכת לאחר מכן.
חשוב מכך, היא אומרת, היא מתגעגעת לרוץ ולשחק עם בנה ג'ייקוב בן ה- 3.
"אני בחורה צעירה והחלטית ובעזרת ה' אצליח ללכת תוך שנה", היא אומרת. "ואם דברים לא ילכו כפי שחשבתי לפחות לא אוכל לומר שלא ניסיתי".

חברה תלווה את ווטסון לטיסה בת ה- 14 שעות ותישאר עמה בחודש בו תשהה בסין. אחד מרופאיה מדרום קרוליינה יגיע לשבוע בכדי לעקוב אחר הטיפול, כך היא אומרת.

וואלי פייסוקס, עורך הדין של ווטסון, אומר כי הוא מעריץ את אומץ הלב שלה ומקווה שהטיפול יצליח. כרגע חייה הם מאבק מאוד גדול של הישרדות יומיומית. יש לה תנועה מוגבלת ביותר רק בזרועותיה, היא סובלת מכאבים ועוויתות וחייבת להסתמך על הוריה בכדי שיוציאו אותה מהמיטה, ירחצו אותה וימלאו אחר צרכיה השונים.
"היא ערכה מחקר גדול בנושא ונצמדה לדבר שמצאה כי ייתן לה תקווה שחייה יהיו קלים יותר. אם הייתי במצבה הייתי עושה כל מה שנדרש".

לכתבה המלאה