בית החולים האוניברסיטאי Loyola שבארה"ב מציע לראשונה לחולי לוקמיה, לימפומה ומיאלומה מבוגרים מעל גיל 60 טיפולים באמצעות תאי גזע מדם טבורי. רופאי המרכז אומרים שרבים מבני ה- 60 פלוס בימינו שומרים על כושר, אפילו רצים מרתון, לפניהם עוד 15-20 שנים של איכות חיים טובה ולכן הם ראויים לטיפול הטוב ביותר.

כאשר ראשוני דור הבייבי בומרס הגיעו לגיל 65, בית החולים האוניברסיטאי לויולה (Loyola) שבארה"ב החל להציע טיפולים בתאי גזע לחולים בלוקמיה ובלימפומה שעד כה נחשבו "מבוגרים מדי" לטיפול. באופן מסורתי מרבית בתי החולים לא הציעו השתלות תאי גזע לחולים מעל גיל 60 בשל הפוטנציאל לסיבוכים קשים. אולם, המרכז הרפואי לויולה מציע כעת טיפולים אלו לחולים הנמצאים בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 שלהם.

"מרבית מהמבוגרים שומרים על עצמם היטב. הם בכושר גופני מצוין, ואף רצים מרתון", אמר ד"ר פטריק סטיף, מנהל המרכז לחקר הסרטן "קרדינל ברנרדין" שבלויולה. "מאחר ולפניהם עוד 15-20 שנים של איכות חיים טובה, אנו מאמינים שהם ראויים לקבלת טיפולי השתלות כפי שזוכים להם חולים בגיל ההתבגרות או בגילאי ה-20".

הגיל הממוצע של חולים המאובחנים בלוקמיה נע בין 65 ל- 68. עבור חולים מעל גיל 60 שאובחנו בצורה אגרסיבית של לוקמיה ועברו טיפול קונבנציונאלי, שיעור ההישרדות במשך 5 שנים לאחר הטיפול הינו פחות מ- 5%. אולם, 6 מתוך 7 החולים הראשונים מעל גיל 60 שעברו השתלת תאי גזע מדם טבורי במרכז הרפואי לויולה, שרדו. "הם במצב הרבה יותר טוב משציפינו", אמר ד"ר סטיף.

וויליאם קאריס מהעיירה Carol Stream שבאילינוי, ארה"ב, היה בן 65 כאשר עבר השתלת תאי גזע מדם טבורי במרכז לויולה לטיפול בצורה אגרסיבית של לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). ללא ההשתלה, קאריס היה צפוי לחיות עוד כ- 6 חודשים. השתלה הייתה מוצלחת, וקאריס נמצא כיום בתקופה של הפוגה מהמחלה, למעלה משנה וחצי לאחר הטיפול. הסיכוי שהמחלה תחזור הינו פחות מ- 2%, ציין ד"ר סטיף. קאריס מתכוון כעת להמשיך עם תוכניותיו שנדחו ולעבור ניתוח להחלפת ברך, ואז לחזור לעבודתו כקצין משטרה. "אני מרגיש מצוין", הוא אמר.

השתלת תאי גזע עשויה להיות הליך מתיש ומסוכן. החולה מקבל כימותרפיה במנות גבוהות ולעיתים גם הקרנות, לחיסול תאי הסרטן שבגופו. הטיפול הורס את תאי מערכת החיסון של החולה. בכדי לפצות על כך, החולה מקבל עירוי של תאי גזע מתורם, אשר יתפתחו לתאים בריאים של מערכת החיסון. בנוסף להשפעות הלוואי של טיפולי הכימותרפיה וההקרנות, החולה נמצא בסיכון לפתח זיהומים קשים עד להתפתחות המערכת החיסונית החדשה. ברגע שמערכת החיסון החדשה מתחילה לתפקד, היא עשויה לתקוף את גופו של החולה, מצב הנקרא מחלת השתל נגד המאחסן (graft-versus-host disease). במקרים אלו החולה מקבל תרופות לדיכוי מערכת החיסון, אשר בתגובה עשויות להגביר את הסיכון לזיהומים.

תאי התורם יכולים להגיע משני מקורות - ממח העצם של החולה עצמו או מדם חבל הטבור של תינוק שרק נולד. ד"ר סטיף סיפר, שהשתלות תאי גזע מדם טבורי נתקלות בפחות קשיים אצל חולים מבוגרים בהשוואה להשתלות מוח עצם. פחות מ- 10% מהחולים שעברו השתלות דם טבורי חוו את מחלת השתל נגד המאחסן בצורה משמעותית, בהשוואה לכ- 50% מהחולים שעברו השתלת מוח עצם.

חיסרון יחסי של השתלות תאי גזע מדם טבורי הינו המספר המועט יחסית של תאי גזע שניתן להפיק ממנה בודדת של דם טבורי. הדבר עשוי להאריך את הזמן הדרוש לבניית מערכת חיסון חדשה בגופו של החולה. לויולה משתתפת במחקר קליני שבו הדם הטבורי נשלח למעבדה חיצונית, אשר מגדילה את אוכלוסיית תאי הגזע עד לפי שניים בקירוב מהכמות המקורית.

"אנו חושבים שלטכנולוגיה זו יש את האפשרות להפחתת סבלם של החולים אשר עוברים השתלות תאי גזע ולשפר את הישרדותם", העיר ד"ר סטיף.

 

לכתבה המלאה
New Hope for Baby Boomers with Leukemia and Lymphoma